קבלה היום

חלק א': שמעתי, מאמר קנ"ג, "המחשבה היא תולדה מהרצון"

• הסביבה שאליה ניפול היא שתקבע את העתיד שלנו. לכן ניתן לאדם השכל שבאמצעותו הוא מרגיש מחסור, חיסרון, ובאמצעות החברה הסובבת הוא יכול לכוון את עצמו לעבר המצב הבא. לכן האדם מוערך, לא על-פי רצונו אלא על-פי המחשבה שקיימת בו, לפי הדבר שאליו הוא משתוקק.
• אנו צריכים ליצור סביבנו סביבה, שתוכל לקבוע בנו בצורה ברורה את מצבנו העתידי.
• אף פעם האדם לא צריך להסתכל על מה שיש בידיו ברגע נתון. לכן אם האדם רוצה לבדוק כל הזמן לאן הוא נמשך, הוא צריך לראות כל הזמן את התמונה הבאה ולחיות רק בה. ואז יעלה בידו להתקדם קדימה תמיד, צעד אחר צעד.
• הדבר החשוב ביותר הוא העבודה במחשבה - בניסיון לדמיין את המצב הבא שלך. המחשבה יוצרת את העתיד שלנו, בונה את הפעולה שלנו ובכך בונה את המציאות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

כתבי רב"ש, כרך א', מאמר "תפילת רבים" (שיעור ממוסקבה)

• חכמת הקבלה לא קיימת כדי לעזור לנו להסתדר בעולם הזה. להיפך - היא אומרת שעלינו לעלות מהעולם הזה ולהיכנס עוד לקיום בעולם העליון, בעולם שמתגלה לנו בהדרגה, משום שהקיום בו שונה בתכלית - לא בתוכנו אלא בינינו.
• עלינו לגלות שאנו קשורים בצורה גלובלית, אינטגרלית בינינו, קיימים יחד במערכת אחת. ובמקום להרגיש את עצמנו, אנו נתחיל להרגיש את המערכת הזו, כאחד שלם. ואז תיעלם לאדם הרגשת ה"אני", וה"אני" שלו יהפוך לכללי, לכל העולם. המעבר הזה צריך להתרחש עמנו אט אט בזמננו - כך אומרת הקבלה.
• במשך אלפי שנים היו מקובלים אינדיבידואלים רבים. הם השיגו את המציאות הרוחנית, תיארו אותה בספריהם, וכך היא הגיעה עד ימינו בהתפתחותה. אבל נכון להיום השיטה משתנה, ומשיטה אישית היא הופכת לשיטה עבור מאסות. לכן כיום מתרחשים בה שינויים ראשונים, ואנו חלוצים בכך שלמעשה אנו מממשים אותה, ואחרינו יהיה קל לכל האנושות. אחרי שניולד כולם ימשכו אחרינו.
• הקריאה בכתבי המקובלים היא כמו כיוון של כלי מוזיקלי, ואם נכון את עצמנו נכון - נרצה או לא - הכלי הזה יתחיל לנגן. בעצמו.
• דבר לא קורה סתם, אלא רק כדי להביא אותנו למצב הסופי שבו אנו מתדמים לכוח העליון. ולכן כאשר הכוח הזה מעורר אותנו ומבצע בנו כל מיני תנועות ערמומיות, העיקר הוא לא להיכנע, אלא להיות כל הזמן בתשומת לב לכך, שכך זה קורה בכוונה. ולעולם איש לא עשה משהו לא נכון - אם האנשים הם נורמאליים, כל מה שקורה להם ובקבוצה, קורה כדי שנתעלה מעל זה.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מה הוא האיסור לברך על שולחן ריק, בעבודה"

• "להיטיב לנבראיו", זה נקרא להביא את הנברא לדרגת הבורא.
• בבורא יש שתי ההבחנות שאנו צריכים לרכוש - שלמות ועצמאות. כלומר אנו צריכים להיות עצמאיים כמוהו, וחוץ מזה, שתהיה לנו היכולת להשיג בעצמנו את אותה הדרגה שבה הוא נמצא - הטוב והמיטיב.
• אין שום דבר חדש בבריאה, אלא העבודה שלנו היא בירור האמצעים והרכבתם בצורה הנכונה.
• שום דבר לא נברא לחינם ולכל דבר יש מקום, ואנו רק צריכים ללמוד איך לחבר את כל הדברים האלה במלואם, בהרמוניה.
• מה שחדש בבריאה הוא שאנו משיגים את הידיעה, את ההשגה, את השלמות - את היחס של "טוב ומיטיב", האהבה שמתגלה לנו מהבורא, הדאגה שלו. בקיצור, כלפינו אנו נמצאים בגילוי, בהשגה. וכל השלבים שאנו צריכים לעבור נקראים שלבי גילוי ההשגחה, ההנהגה, היחס של הבורא אלינו. זו הדרך.
• אנו צריכים להודות על זה שאנו נמצא בקשר ולא בניתוק מההשגחה העליונה. ולא חשוב לנו איזו צורת השגחה מורגשת בנו - רעה או טובה, אם יש בנו את נקודת החיבור - שישנו הכוח העליון, והוא ברא אותנו והוא רוצה שאנו נתקדם מתוך כל האנושות.
• החיסרון לרוחניות יכול להתמלא רק אם הוא יעבוד בצורת השפעה. זה חסרון מסוג אחר, שיתמלא רק אם הוא ירגיש שמתוכו יוצא השפע, כמו הבורא - שהוא גורם השפעה למישהו זר.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהם הכוחות, שצריכים בעבודה"

• אנחנו עושים הרבה מאוד יגיעות, ובכל פעם שאנחנו נותנים יגיעה, אנחנו צריכים להגיד ש"אם אין אני לי מי לי", ולתת כל מה שרק אפשר בלהתייגע, ולברר איפה להתייגע - באיזה מקום, בחיבור עם האחרים, איפה שהייתה השבירה, במקום השבור, ולהשתדל לחבר את המקום הזה, שיהיה שלם, שנהיה כולנו "כאיש כאחד בלב אחד", בערבות, כלומר בחיבור המערכתי השלם.
• אחרי כל היגיעה מגיע הייאוש, החיסרון החדש. כל השלבים חייבים להצטבר באדם בהדרגה, עד שמגיע הייאוש הגדול מכוחותיו, ואז מתפרץ בו שער הדמעות בבקשה ובצעקה הנכונה, עד שהוא רואה שלא הוא זה שעושה את הפעולה, אלא האור עושה את הפעולה ומשלים לו את המבוקש. שהאור מחבר אותו עם האחרים לכלי אחד, ואז מתגלה בכלי אחד הזה האור השלם, תכונת ההשפעה השלמה, הבורא, והוא סוף-סוף מגיע למציאה.
• הבורא הוא החוק הקבוע, הכוח הקבוע, שלמות, נצחיות, קביעות - אין בו שינויים. והכול תלוי בי - בהתאם לאיזה צד שאני מסתובב אליו, אני מקבל כוחות כדי להגיע למטרת הבריאה.
• הסימנים החיצוניים למתן היגיעה הנכונה, זה שאנחנו משתדלים להראות לאחרים שאנחנו משתדלים.
• עשיית דבר עבור עצמך מביאה לתענוג מפירות היגיעה אך לא מהיגיעה עצמה. לעומת זאת עשיית דבר עבור הזולת מביאה לתענוג, הן מפירות היגיעה והן מהיגיעה עצמה.
• החשוב ביותר בדרך ההתפתחות הרוחנית, הוא לשמור על עקביות - "חוץ מצא", כלומר תעשה הכל, חוץ מלעזוב.
• אנו לא צריכים לדאוג כל-כך לאילו מצבים אנו נכנסים. בסך הכל, בכל המצבים אנו צריכים להיות מכוונים לכיוון אחד, ולקבל את כל הדברים כמכלול אחד - אין חשוב יותר וחשוב פחות.

  לחצו כאן לצפייה בחלק זה של השיעור
המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה"

• הנברא חייב להיות כלול משני כוחות, תכונות המנוגדות - הרצון לקבל והכוונה על-מנת להשפיע. ולכן שני הכוחות המנוגדים האלו נמצאים בנברא בהתנגשות.
• הכוחות הללו מנוגדים רק בשורשם. אם האדם רוצה שהם יגדלו יותר מזה, הוא חייב לעשות ביניהם "שיפוע", כלומר קשר נכון, אחרת הם לא יגדלו והוא יישאר רק בנקודה השחורה של הרצון וניצוץ הקטן של נקודת הבינה.
• הגדילה היא בזה שהאדם מתחיל להשוות, לסדר ולהשלים בין שני הכוחות, ואז הוא נותן לבורא יכולת לגדל אותו בשני הכוחות האלה, והשילוב בין בינה ומלכות הוא מה שבונה אותו.
• "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" - האדם צריך כביכול לעשות את המלחמה הזו, להבליט את הבעיות, לראות אותן, לא לטשטש אותן. זו הבעיה של העולם - שאנו לא רוצים צרות, את ההתפוצצויות הפנימיות, המלחמות, שזה לא נוח ולא טוב ולכן אנו בורחים מזה, רצים לטשטש, לכסות את הבעיות הפנימיות ולא להשלים אותן עם הבורא, שהוא המקור לכל אלו.
• כל הדחפים האכזריים - השנאה, הקנאה, התאווה, הכבוד, הדחייה וכן הלאה, הם התוצאות מהשבירה, ורק הם הטבע שלנו. ועלינו להשתדל להגיע למצב שכל התוצאות הללו שאנו מרגישים מהשבירה, יהיו כגורם לעליית אהבת הבריות בנו, ובצורה כזו שנתקדם.
• העבודה שלנו היא בסך הכל לאתר בכל רגע ורגע את עצמנו - מה הרע שנמצא בי עכשיו, ואני לא מטשטש אותו, לא נכנס להרדמה. אלא עלי להבין שאם לא בוער בי יחס טוב וחם לחיבור פנימי עם הזולת, אז אני נמצא בניתוק מעבודת ה'.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהו מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת בעבודה"

• העולם שלנו מתקיים לפי זמנים, כלומר שאנו לא צריכים לפעול, אלא החיים מתגלגלים מעצמם - מהלידה ועד המוות. כשאנו מקבלים בצורה הזו את ההשגחה, שהיא מגיעה מאליה, אנו נקראים דרגת החי.
• אם אנחנו מתחילים להתאמץ למשוך עלינו את האור המחזיר למוטב, שזה יכול לקרות רק בקבוצה - היכן שאנו רוכשים את כלי הנשמה, שאיתו אנו פונים לבורא ומקבלים ממנו עזרה, אז אנחנו מתחילים לראות אחרי כל המקרים, האירועים, המחשבות, הרצונות, המקרים שקורים לנו, איתנו, בנו, או דרך כל אחד מבחוץ - שזה בא מהבורא. מהסיבה האחת.
• הסיבה האחת מביאה לנו כל המקרים האלה דרך הזולת, כדי שאנחנו נתעלה מעל הזולת, נתקשר אליו, ונעשה חשבון עימו. וכשאנחנו מתחילים להתעלות מעל ההשגחה הראשונה להשגחה השנייה, אנחנו מתחילים לעלות מ"בתוך הדעת" ל"למעלה מהדעת" - היכן שאני צריך לעבוד נגד השכל, הרצון, האגו שלי.
• ההשגחה השלישית היא שאני מגלה שכל העולם בא לשמש אותי, שהעולם הוא כלי הבורא, שאני מגלה בעולם את ההנהגה וההשגחה שלו. וההשגחה הרביעית היא שאנו מרגישים שהשגחת הבורא כוללת גם אותנו.
• כך, במנות של 7 ימים, אנו משיגים את תיקון הנשמה שלנו. וכל שבוע נותן כוח, בסיס חדש לשבוע הבא, לברר את היחס שלנו ל"טוב ומיטיב" ול"אין עוד מלבדו", וכך אנחנו מגיעים ל"שבת שבתון" - גמר התיקון.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהו למעלה מהדעת, בעבודה"

• מעשי הבורא הם מעשי השפעה, ואני צריך להגיע למעשי השפעה כדי להכיר אותו. כלומר מזה שאבצע מעשים דומים לו, אבין התוכנית המטרה שלו כלפי, את המחשבות, הפקודות, אבין הכל לפי העיקרון "ממעשיך הכרנוך", ולפני זה לא.
• "דעת" - מה שאני יודע, מרגיש, רואה בחוש הרצון לקבל. "אמונה" - דרגה עליונה לדעת שאותה צריכים לרכוש. את האמונה רוכשים למעלה מהדעת, על-פני הדעת. לכן תחילה אני צריך לגלות את דעתי ולאחר מכן לקבל כוח מלמעלה, שיאפשר לי ללכת למעלה ממנה - בדיוק באותה הצורה, רק הפוכה ממנה. וזה נקרא שאני הולך "למעלה מהדעת".
• עד שהאדם מגלה את המציאות הרוחנית בחוש, עליו ללכת לפי עצות החכמים, כי אין דרך אחרת להגיע ולראות את העולם הרוחני.
• "אמונת חכמים" - פעולות שהאדם מבצע, כדי לרכוש את הכלי לראות את העולם החדש.
• "מלך" נקרא שהעליון שולט מעל ההסכמה והשכל שלי, ואני רוצה שהוא ישלוט.
• "אומות העולם" - אדם העובד בשכל שלו. "ישראל" - אדם העובד למעלה מהשכל שלו.
• בדרך התיקון אנו נתקלים פעמים רבות בהגדרות שקריות למושגים כגון "אמונה", "ישראל", "אומות העולם" ועוד, והעבודה שלנו בפירוש הנכון של המושגים לפי חכמת הקבלה, היא תיקון שאנו עושים בתוכנו.
  המשך קריאה »

חלק א': כתבי רב"ש, כרך ב', מאמר "מהו, שבריאת העולם היה בנדבה"

• לאדם שנמצא לפני כניסה לרוחניות, לפני גילוי הנותן והיחס ההדדי שיכול להיות ביניהם, גם מאמרי עבודת השם לא מובנים וברורים. ולכן אנו צריכים לעסוק גם במאמרים האלו בתקווה למאור המחזיר למוטב, כי עד שהוא לא מגיע, כל ההסברים של הכותב נשארים על הנייר ולא מובנים לנו ממש.
• העיקרון של התורה נקרא "נעשה ונשמע", ורק מתוך המעשה הנכון שהאדם משתדל לעשות בכל כוחו, שבזה הוא עולה מעל הרצון שלו לרצון שהוא מקבל מהסביבה ובצורה כזאת הוא מתקדם, הוא מגיע למצב שהאור המחזיר למוטב מגיע אליו, וכשהרצון הזה מתקן על ידי האור הוא מקבל כלי נכון, את הנשמה שלו, ובתוכו הוא מרגיש את פעולות הבורא עליו, ואז הוא יכול להבין על מה שהרב"ש כותב.
• הכלי שהאדם מקבל מהסביבה נקרא "השתוקקות" - תוספת רצון שמגיעה מהם שאיתה האדם פונה למעלה, ובהתאם לזה הוא זוכה לזה שמגיע מלמעלה האור המחזיר למוטב.
• הבדיקה אם קיבלת את ההשתוקקות מהסביבה, היא אם אתה רוצה להתחבר איתם אך לא מסוגל לזה. זהו החיסרון שמגיע למ"ן.
• בפניה לקבוצה אני מקבל כאלה חסרונות בי, שהם מיד מזמינים את המאור המחזיר למוטב.
• הכל נמצא בי - רק אם אני מגלה חיסרון יותר עמוק, ובו אני מגלה את המאור המחזיר למוטב.
• העלאת מ"ן - שהחיסרון לבורא הוא החיסרון הגבוה ביותר, המועדף עלי מכולם ולכן הוא "עולה". הכל מתרחש בתוך הלב - לא עולה ולא יורד שום דבר.
• "בורא" - תופעות ההשפעה בתוך הרצון להשפיע.
  המשך קריאה »